לא תמיד הכל דבש - על דיכאון לאחר לידה אצל נשים חרדיות

 אתר לידה
ייעוץ אישי בנושאים הקשורים ללידה:
שם מלא
מספר טלפון
פניה אישית ודיסקרטית >>

לא תמיד הכל דבש - על דיכאון שאחרי הלידה אצל נשים חרדיות


דרגו אותנו:
| דירוגך () בוצע בהצלחה
 () דירוגים | דירוג ממוצע ()
stars - based on reviews

Hebrew

לאחר חודש מלידת בנה הרביעי, נכנסה גיטי (שם בדוי) למיטה ולא הצליחה לצאת ממנה שלושה ימים. היא רק שכבה במיטה, נעה בין בכי בלתי נשלט, לבין בהייה או נמנום.

בעלה ניסה להשתלט על אי הסדר ששלט בבית, להכין אוכל, לארגן ולטפל בשלושת ילדיהם וכמובן בתינוק החדש שגם אליו גיטי נמנעה מלגשת ותוך כדי כל זה להבין מה עובר על אישתו שעד אותה עת, היה בטוח שהכל בסדר אצלה.

אלא שלמעשה לא הכל היה בסדר, אפילו רחוק מכך. גם בלידות הקודמות התקשתה גיטי להרגיש את החוויה המרוממת של הלידה שרבות דיברו עליה במסדרונות בית ההחלמה, היא גם לא הבינה את ההתרגשות וההתפעמות מכל תזוזה של התינוק והרגישה שהיא יותר מרוכזת בעצמה ובדכדוך הלא מוסבר שחשה.

היא טיפלה, חיתלה, הניקה, קנתה ואפילו ליטפה וחייכה - אבל לא תמיד הרגישה שהיא מספיק מחוברת או מספיק משוחררת מהתחושה המעיקה שרבצה עליה, כדי להעניק את כל כולה לפעוט החדש.

התחושות האלו ליוו במשך כמה שבועות, במקרה הגרוע במשך כמה חודשים, ודעכו עם הזמן, עד הלידה הבאה. היא כמובן, שמרה אותן לעצמה, נשאבת לטיפול בבית, בילדים, לעבודה ולחזרה לשגרה העמוסה והמוכרת.

אלא שהפעם היא לא הצליחה להתגבר על הדכדוך. ובעצם הוא היה הרבה יותר מדכדוך, תחושה עמוקה של כהות רגשית, עצבות, עייפות בלי יכולת להירדם, חוסר חשק, והרגשה של חוסר יכולת לטפל בתינוק, להתייחס לילדים ובכלל לתפקד בבית. בעלה של גיטי הבין כי הם חייבים סיוע, הם פנו לרב וזה האחרון הפנה אותם לאבחון מקצועי - אשר קבע כי ללא ספק מדובר בדיכאון אחרי לידה.

סיפורה של גיטי אינו נדיר, להיפך, דיכאון אחרי לידה היא תופעה נפוצה, אשר הופכת שכיחה יותר עם השנים. על פי מחקר חדש כמעט 20% מהנשים חוות דיכאון בשלושה חודשים הראשונים לאחר הלידה.

מעבר לכך, כמעט כל הנשים, חוות בימים הראשונים שלאחר הלידה דכדוך קל, בלבול או סערת רגשות. תופעה זו מכונה דכדוך לאחר לידה, או בשפה המקצועית Baby blues (בייבי בלוז), אשר חולפת מעצמה לאחר כמה ימים. אלא שלעיתים היא אינה חולפת, אלא מחמירה עם הזמן והופכת לדיכאון.

מהו דיכאון אחרי לידה?

דיכאון אחרי לידה הוא למעשה תופעה פרטית של דיכאון קליני. משוער כי, לידה מהווה זרז או קרקע פורייה להתפתחותו של דיכאון. ואכן, לא פעם נפוץ לראות כי נשים אשר חוו בעבר דיכאון קליני, נוטות לחוות אותו בשנית על רקע של היריון ו/או לידה.

לדיכאון אחרי לידה מספר רב של סימפטומים: עצבות, מעבר בין מצבי רוח (מצבי רוח משתנים), חרדות, לרבות התקפי חרדה, עצבנות, בעיות שינה וקושי להירדם (ללא קשר לעירנות של התינוק), פרצי בכי, אנהדוניה - כלומר חוסר יכולת ליהנות מפעילויות שעבר הסבו הנאה, שינויים בתיאבון, קושי לטפל בתינוק או הענקת טיפול שטחי - כמו גם חרדה וחשש להזיק לתינוק.

מאפיין נוסף הינו מחשבות אובססיביות, כלומר מחשבות טורדניות החוזרות על עצמן שוב ושוב ומופיעות לפחות שעה ביום. מחשבות אלו יכולות להיות קשורות לטיפול בתינוק, לחשש להזיק לו, או חשש מוגזם לבריאותו, כמו גם מחשבות הקשורות לעצמי ובעיקרן מחשבות שליליות כלפי העצמי וכלפי איכות התפקוד האימהי.

תחושות גופניות, המאפיינות גם חרדה, באות לידי ביטוי למשל בדופק מואץ, הזעה, חולשה, סחרחורות, בחילות, מתח שרירים גבוה והרגשה המזכירה התקף לב.

מעבר לכך וכתוצר ישיר של הסימפטומים שהובאו לעיל, נשים רבות מתקשות לשמור על תפקוד בסיסי, כמו גם על היגיינה אישית, מתקשות לתחזק הבית, לדאוג גם לילדים האחרים וכמובן לעצמן ואף מתקשות לבצע פועולות בסיסיות כמו אכילה, רחצה ועוד.

מלבד דיכאון קודם, גורמי סיכון אחרים הם דיכאון במשפחה, סיבוכים בלידה או חווית לידה קשה ו/או טראומטית, טמפרמנט קשה של התינוק כמו גם דימוי עצמי נמוך של האישה.

אשת חיל מי ימצא - דיכאון אחרי לידה במגזר הדתי

האם נשים דתיות / חרדיות עשויות ללקות יותר בדיכאון אחרי לידה? התשובה לכך אינה חד משמעית. מבחינה סטטיסטית, הסיכוי עולה עם עליית כמות הלידות, אך לא קיימים נתונים רשמיים המעידים על כך. מאידך גיסא, הנטייה להסתיר את התופעה מקשה על אבחונה והערכתה באוכלוסייה באופן כללי.

לא פעם, דיכאון אחרי לידה בקרב דתיות מלווה גם ברגשות אשמה ודימוי עצמי שלילי. סיפורים על הנשים שגידלו גדולי עולם בתנאים קשים הרבה יותר מאלו שקיימים היום, במקביל לניהול מפעלי חסד ענקיים, או אפילו הזיכרון של השכנה מהילדות שגידלה ילדים רבים במקביל לשמירה על בית נקי, מסודר כשבעלה לומד כל היום בכולל והיא האחראית הבלעדית על הבית, עשויים לגרום לנשים רבות להרגיש ש"הן לא מספיק טובות" ולהלקות את עצמן שאינן מצליחות להתמודד, למרות שיש להן "רק" שנים / שלושה / ארבעה ילדים.

הפער בין האידיאל לבין המציאות עשוי לגרום לנשים רבות תחושות יאוש ותסכול עמוקות.

אלא שלצד סיפורים מעין אלו חשוב גם לזכור שבעבר הרחוק, נשים בזמנים המיוחדים להם (נידה, לאחר לידה ועוד) היו פורשות על מנת לנוח, בעוד שנשים אחרות היו דואגות לכל צרכיהן. בהקשר זה חשוב גם להזכיר ולחדד את הנושא של משכב לידה, אשר לו חשיבות פיזית ורגשית כאחד.

תקופה זו אורכת בין שישה שבועות עד שישה חודשים (!), ובה חשוב לשמור על מנוחה מתאימה ליולדת על מנת שגופה יחזור לתפקוד תקין. כחלק מתקופה זו חשוב גם לשמור על מנוחה מתאימה מבחינה רגשית - תוך הבנה ומודעות מלאה של היולדת כי היא אינה חייבת לחזור לתפקוד מלא מיד לאחר הלידה (ואף לא כמה חודשים לאחר הלידה). 

על בושה, הסתרה ופנייה לטיפול

בושה והסתרה הם באופן טבעי גורמים המעכבים טיפול והחלמה. חשוב להבין כי כאשר האם בדיכאון היא לא היחידה שסובלת ולמעשה כל המשפחה, הבעל, הילדים כמו גם המשפחה המורחבת מושפעים מכך.

לדיכאון אחרי לידה השפעות ארוכות טווח על התפתחות תינוקות ומחקרים מראים כי ישנו קשר בין דיכאון אחרי לידה של האם לבין התפתחות קשיים רגשיים שונים של ילדים כמו דיכאון, חרדות ופחדים, קשיי וויסות ועוד. לכן חשוב לשים את הדעת על כך.

בחברה הדתית לא פעם בושה כמו גם חשש מפני הפגיעה בשמה של המשפחה עשויים לגרום להדחקה של הקושי והיעדר טיפול. זאת ועוד, חוסר מודעות לתופעה והמחשבה כי "זה קורה רק אצלנו" מונעים גם הם הגשת טיפול מתאים.

הכרה בקושי היא הצעד הראשון לשינוי המצב לא תמיד יש צורך בטיפול מקצועי ואפשר להיעזר לפני כן בגורמים שונים הנמצאים סביב המשפחה.

לקהילה תומכת, שכנים תומכים וכמובן בני משפחה יש מקום חשוב ביכולת לשפר את מצבה הרגשי של היולדת. טיפול בילדים האחרים, בייביסיטר של השכנה, דאגה לארוחות מסודרות לפרק זמן מסויים יכול להקל על ההתנהלות בבית ולאפשר ליולדת הקלה פיזית ורגשית לה היא כה זקוקה.

כאשר תמיכה מהסובבים אינה מספקת חשוב להתייעץ עם גורם מקצועי. כיום, ישנם רבנים אשר מפנים בעצמם לאיש מקצוע מהתחום.

אפשר לפנות לפסיכיאטר או פסיכולוג מומחה אשר יסייעו בהערכת מצבה הרגשי של היולדת ובהמלצה על טיפול מתאים. טיפול כזה יכול להיעשות על ידי תרופות, גם אם לתקופה מוגבלת, או על ידי טיפול פסיכולוגי תומך במרכז ד"ר טל שאליו ניתן לפנות טלפונית: 1800-100-172

חשוב לפנות לטיפול מתאים בזמן על מנת למנוע החמרה של המצב וכן על מנת למנוע פגיעה במשפחה כולה.

מאת: ד"ר אילן טל, פסיכיאטר מומחה, מייסד ומנהל מרכז ד"ר טל


תאריך: 02/02/2016 17:56